דיני חוזים-רקע
לא כל הסכם הוא חוזה. ההגדרה לחוזה הוא הסכם משפטי, ואפילו שזה לא הוגדר בשום מקום בחוק, אלא כיוון שהגיעו הרבה מקרים לבית המשפט נכנסה ההגדרה שחוזה הוא הסכם משפטי. שבהסכם משפטי יש 2 דברים , כוונה ליצור יחסים משפטים. ושפיטות. ושני אלו תנאים מקדמים לדיני חוזים. הקורס שלנו מבוסס על 2 אנשים שעשו הסכם ומשהו השתבש והם מגיעים לבית משפט שיכריע ע"פ דיני החוזים. ובעצם שני התנאים הללו הם כמו שומרי הסף של דיני החוזים.
כוונה ליצור יחסים משפטים-ההגדרה
הכוונה שכשהצדדים עשו את ההסכם היה להם בראש שאם משהו השתבש אז אפשר ללכת לבית המשפט ושבית המשפט יהיה רלוונטי. לדוגמא, אדם המוכר דירה וחתם עם מתווך חוזה בלעדיות עם הסכם שדמי התיווך ישלם הקונה. ובמשך תקופה לא הצליח למכור את הדירה עד שהגיעו להסכמה ביניהם שגם המוכר ישלם לו דמי תיווך במקרה שימכור. ובאמת לאחר תקופה מכר את הדירה ומבקש מהמוכר את הכסף. ולכאורה אומר המוכר, שנכון שהגיעו להסכמה ביניהם אבל זה לא היה כהסכם משפטי, כיוון שבהסכם המשפטי הם סיכמו שהוא לא משלם את הדמי תיווך, ורק לאחר מכן הם הגיעו להסכם לא משפטי אלא ידידותי. ונשאלת השאלה איך בית המשפט ידע מתי ההסכם ביניהם היה משפטי או לא. התשובה היא, בית המשפט מתבונן בהסכם האם רשום שזה במישור המשפטי או לא. הבעייה היא שברוב המקרים הם לא מתייחסים לשאלה האם הם רוצים קשר משפטי או לא. במצב כזה, בית המשפט מתחיל לחפש כל מיני מבחני עזר כדי לנסות להעריך מה היה להם בראש. דוגמאות למבחני עזר, צורת עשיית ההסכם. אם שני הצדדים מיוצגים ע"י עו"ד אז יש הסכם משפטי ברור. ואם זה יה סתם במקרה אורח אז כנראה שלא. עוד דוגמא, השפה של החוזה. במקרה שהשתמשו בהסכם במונחים משפטים כנראה שרצו הסכם משפטי. ובעצם יכול להיות מצב שהיה חוזה במונחים משפטים אבל זה לא היה ע"י עו"ד אלא במקרי אורח, ואז בעצם בית המשפט משקלל את כל האופציות כדי לקבוע. דוג מא שלישית, היחסים בין שני הצדדים. יש הנחה ככל שאנשים קרובים אחד לשני כמו משפחה אז הם לא יעשו הסכם משפטי, ואם זה אנשים לא קרובים אז הצדדים לא סומכים אחד על השני וכן יעשו הסכם משפטי. ודוגמא מס' ארבע, תוכן ההסכם. ככל שהנושא יותר כספי ומסחרי ההנחה שאנשים רוצים קשר משפטי ואפילו שהם חברים טובים, כיוון שבמקרים אחרים שהם לא משפטי הם לא יעשו הסכם. וכל הדוגמאות הללו נכללים בקטגוריה של "כוונה ליצור יחסים משפטים".
שפיטות-ההגדרה
תפקיד השפיטות זה לשמור על ערכי החברה. יש הסכמים שמבחינת ערכי חברתי לא נרצה שבית המשפט התעסק. ובעצם החידוש הגדול הוא, שאפילו אם שני הצדדים רוצים ללכת לבית המשפט לא בטוח שבית המשפט יסכים כיוון שזה לא ערכי חברתי. לדוגמא, בני זוג שעשו הסכם משפטי על היחסים האינטימים שלהם עם כוונה ליצור יחסים משפטים, במקרה שלא עמדו בהסכם בית המשפט לא ירצה להתעסק בזה כיוון שזה לא ערכי חברתי אלא זה יחסים ביניהם. שזה אומר, שהם יכולים ללכת לתא המשפחתי. ונשאלת השאלה, מהם ערכי החברה ומה לא. הכלל אומר שהסכמים הם דבר שפיט, אבל יש חריגים (הסכמים לא שפיטים), ונציב 4 דוגמאות לכך:1. זוטי דברים- ענינים קלי ערך שאדם סביר יגיד עליהם שהם שטויות. וכיוון שזה לא חשוב במבט החברתי אז לא ניכנס לזה בבית משפט. 2. הסכמים פרטים. התחייבות בין שני חברים להסכם ביניהם, וזה לא ערכי החברה כיוון שיכולים לפתור ביניהם ואין צורך שכל החברה תהיה מעורבת בכך. 3. הסכמים פוליטיים. בית המשפט לא ירצה להתערב. דוגמא, שני סיעות בכנסת עושות הסכם איך להצביע בהסכם, ולא עמדו בהסכם. יש רתיעה של בית המשפט שזה לא המקום של בית המשפט. 4. סעיף מספר 33 חוק החוזים חלק כללי משנת 1973. הסבר, מה ששיך לתחום הרוח והכבוד וסוכם מראש שמישהו שהוא לא בית משפט יכריע את זה, במצב כזה, בית המשפט לא יתערב. ולכן, כל מה שקשור לפרסים ותחרויות רק הפורום שלהם יכריע.
כשרות משפטית בחוזים, מהי?
יש שומר סף שלישי, כשרות משפטית. וגם זה חלק מהשאלה האם זה יכנס לדיני חוזים, רק שהוא עובד לבד מנגד לשני הקודמים. כשמדוב ר בין בני אדם יש את חוק הכשרות המשפטית והאפוט'. ישנם שני סוגים של בנ"א שיש להם כשירות משפטית מוגבלת. קטין ופסול דין. ואם זה לא אחד משני אלו אז הכשרות המשפטית היא מליאה וללא הגבלה. קטין הוא מתחת לגיל 18 לגבי דיני חוזים ספציפי. פסול דין, מי שבגלל מצבו הבריאותי בית המשפט מכריז עליו כפסול דין. יוצא מכך שאם אדם שמבחינה בריאותית הוא לא כשיר להפעיל שיקול דעת אבל בית המשפט לא הכריז עליו פסול דין אז הוא לא נחשב פסול דין. ומוסיף בית המשפט שהכרזה על פסול דין היא מכאן ואילך ולא למפרע. ומבחינת חוק הכשרות המשפטית קטין ופסול דין הם אותו דבר.
יש 4 אפנים שקטין יהיה כשיר וההסכם יהיה הסכם. 1. הסכמים שקטן יכול לעשות ללא מגבלה. הכוונה הסכמים שדרכם של קטינים לעשות. ולא יהיה מגבלה. (צריך לדון איזה סוגי הסכם דרכם לעשות) אלא אם כן יהיה לקטין היזק של ממש. ועוד דבר, אם אדם לא יכל לדעת אם הוא קטין. במצב כזה ההסכם הוא הסכם ואינו ניתן לביטול.(עיין חוק עשיית עושר ולא במשפט). 2. הסכמים שצריך לקבל אישור של הנציג גם בדיעבד. בקטגוריה הזאת, הקטין עשה הסכם ביום א' ורק ביום ג' אישר הנציג את ההסכם אז ההסכם חל למפרע מיום א'. 3. עסקאות באשראי. צריך הסכמה של הנציג לפני הפעולה. 4. הסכמים שצריך אישור של בית המשפט. גם ע"י אישור של הנציג זה לא יעזור רק ע"י אישור בית המשפט. לדוגמא, קרקע ששייכת לקטין והנציגים סיכמו עסקת קומבינציה אין תוקף לעסקה ללא אישור בית המשפט.
2 התנאים הבסיסיים לכריתת חוזה:
תנאי ראשון הוא תנאי גמירות דעת-
זה שהצדדים עברו את שומרי הסף זה לא אומר שנכרת חוזה אלא בית המשפט מכניס את הדיון שלהם לדיני חוזים. וזה לא אומר שיש להם חוזה אלא רק שזה עבר את שומרי הסף. ואיך מגיעים לחוזה. 1. העדה על גמירות דעת. 2. מסוימות. התנאי הראשון, גמירות דעת- רצון מגובש לקשר. בעומק העניין, חוק החוזים נכנס לתוקף ב1973, ועד אז עבדו לפי החוק האנגלי. והמחוקק הישראלי אומר שיש שני אפשרויות לכריתת חוזה, יש שיטת משפט סובייקטיבי (רצון פנימי) שזה אומר שלא יהיה חוזה עד שנדע שיש רצון בלב שלהם את העסקה. ויש שיטה אובייקטיבית התנהגות (גילוי חיצוני על הרצון) שזה אומר שלא אכפת לנו מהרצון הפנימי אלא איך ההתנהגות. ובעצם המחוקק הישראלי אומר "העדה" על גמירות דעת שזה אומר מבחן התנהגות. והסיבה שהמחוקק הישראלי בחר באובייקטיבי ולא סובייקטיבי, הסתמכות. הכוונה שכל אחד פועל לפי מה שהוא מבין מההתנהגות של השני. מאחר שמישהו מסתמך על דבריך ממילא נסמוך על ההתנהגות. ממילא נוצר כלל, במקרה הרגיל הרצון הפנימי לא משפיע
מה הם החריגים לכלל של גמירות דעת בחוזים?
אמנם יש חריגים לכלל שזה אומר שיש מצבים שבהם הרצון הפנימי משפיע. חריג 1. היעדר הסתמכות. במקרה שהבן אדם מתנהג כאילו הוא רוצה אבל הצד השני יודע שההתנהגות לא משקפת את הרצון הפנימי. אלא שזה הכל חיצוני במצב כזה נסתמך על הסובייקטיבי (עיין פרץ בוני הנגב נ' בוחבוט בטענת השופט שמגר) . ונראה השפעה משפטית במקרה הבא: בראשי נ' עזבון בראשי. באדון בראשי שחולה נפשי לפרקים לפעמים הוא צלול ולפעמים לא. וגרמו לו בנו ונכדו לחתום על מסמך שהוא נותן במתנה מניות בנדל"ן שיש לו לבנו ונכדו. ולאחר זמן הוא מת. וטוען הבן שהוא חתם על מסמך. במצב כזה פוסק בית המשפט כהחלטת שמגר לעיל, שיש פה היעדר הסתמכות כיוון שידעו שאפילו שהוא הראה רצון לחתום אבל הוא לא באמת רוצה. 2. "לא נעשה דבר". ונסביר בפס"ד הדר חברה לביטוח נ' פלונית, באדם שביקש הלוואה מחברת הביטוח ובתמורה לכך נותן ביטחונות את הדירה שהוא גר בה, וע"ז חברת הביטוח אומרת שזה לא ביטחון מספיק טוב כיוון שאולי האישה גרה שם והיא תמנע מהם לקחת את זה. ולכן מציעה חברת הביטוח לעשות חוזה הלוואה עם הבעל על ההלוואה וחוזה עם האשה שרשום בחוזה שאין לה חלק בדירה במקרה שירצו ויצטרכו לקחת אותה. עברו 6 שנים ונעלם הבעל ולא מחזיר את הכסף. ורוצה חברת הביטוח לקחת הדירה בהתאם לחוזה עם האשה. וטענת האישה היא שיש לה מחלה נפשית של תלות בבעל ובעצם חתימתה על החוזה היה בהכרח של הבעל בה וזה לא היה מרצונה. ומבחינת כפייה זה רק שהצד השני נכפה ולא במצב כזה.
התנאי השני הוא מסוימות-
מה הם העניינים שצדדים צריכים לסכם כדי שיהיה חוזה. המחוקק חוסך במילים, רק אומר שצריך מסוימות. ואומר בית המשפט כדי שיהיה חוזה לא צריך לסכם את כל העניינים ומה שכן צריך לסכם זה מה שחשוב את הפרטים החשובים של העסקה. וצריך להתבונן מהו באמת פרט חשוב ומה לא? ועוד, מה באמת עושים עם הפרטים הלא חשובים. ונסביר בשני אנשים שסכימו על מכירה ובוצע התשלום ועכשיו הם דנים מי נוסע למי לקחת את המוצר כי הרי לא סיכמו ע"ז ביניהם.
ומכריע בית המשפט שבחוק החוזים לא נמצא את כל החוזים ומותר לבית המשפט להכניס חוקים שלא נכנסו בחוק החוזים, ולכן במשפט האנגלי יש דבר כזה לא נעשה דבר, שזה אומר, שבעיקרון במשפט האנגלי זה אוביקטיבי אבל יש חריג שאם לא היה רצון פנימי אז אין חוזה וזה מקרה מאוד חריג. ודוגמא בשני אנשים שעושים חוזה וצד א' חתם על החוזה ויצא מהחדר ונתן לצד ב' לחתום ובינתיים נכנסו כמה בריונים והכריחו את צד ב' לחתום, ובמצב כזה אי אפשר להגיד שיש פה אוביקטיביות כי הרי הוא לא רצה כי הוא הוכרח ובמצב כזה אומר המשפט האנגלי שזה ממש חריג וע"ז אומרים שלא נעשה דבר. ולכן רוצה בית המשפט להגיד שגם במצב דנן הוא הדין לומר שלא נעשה דבר. (ולכאורה הדימוי לא כ"כ נכון כי שם זה מקרה ממש חריג שהוא הוכרח ממש בכוח משא"כ כאן שאין פה הוכחה של הכרח). וטוען בית המשפט, שטענת לא נעשה דבר יתקבל רק במקרה שיתקיימו שני תנאים. אחד שצריך ראיות של מאה אחוז שזה היה לא ברצון. ועוד תנאי, שיקולי צדק שזה אומר שזה הדבר המוצדק לעשות מבחינת ערכי החברה. ובמקרה הזה של הביטוח נסתכל על שני הצדדים ונראה מי יכל להמתין ולהסתדר עד שיגיע הבעל, לכאורה זו חברת הביטוח ולא האשה שניקח ממנה את הבית היחיד שיש לה , ולכן במצב כזה נבוא לטובת האישה.
ונתחיל בשאלה הראשונה, מהו פרט חשוב ומהו פרט שהוא פחות חשוב?
בשנת 1973 בערך ניתן פס"ד קפולסקי נגד גולן. טען השופט עציוני שדיני החוזים זה נושא שהוא מאוד מורכב ולא משהו מבוסס ובטוח, וזה לא טוב לא רק לשני הצדדים אלא לחברה הישראלית עצמה בגלל כל העיכובים בזה. ולכן רוצה השופט עציוני ליצור ענין משפטי שיהיה ברור, ולכן הוא מעלה הצעה לעשות רשימה ברורה ,1. הצדדים.2. הנכס. 3. העסקה. 4. מחיר. 5. מועדי תשלום. 6. הודעות ומיסים. ומציין השופט בסוף הפס"ד שראוי לעשות רשימה כמו שעשיתי מקודם כדי שהדבר יהיה ברור. ובעצם יוצא מדבריו שזה לא דווקא הרשימה הספציפית הזאת אלא רוצה שיהיה תפיסת עולם ברורה לגבי כריתת חוזה. והפסיקה מחקה את כל הרשימה של השופט עציוני שאין צורך בזה. ובכל זאת תפס המונח הזה רשימה עציונית שהוא דבר שמשתמשים בעריכת דין. וצריך להבין למה הפסיקה הישראלית הייתה נגד הרשימה הזאת של עציוני. ואומרת לנו הפסיקה, שפרט מהותי בעסקה אם הוא אינו קיים אז ממילא זה מראה שאין גמירות דעת, ובעצם יוצא שפרט חשוב הכוונה פרט מהותי בעסקה שממילא מעיד שהיה גמירות דעת ואז לא צריך רשימה אלא בכל עסקה זה משתנה העיקר שצריך שיהיה פרט מהותי וכל עסקה לגופה
ונסביר את הענין בפס"ד עדני נגד דוד, בשני צדדים שעשו הסכם על מכירת חנות ועשו מסמך מפורט עם מועדי תשלום שיצטרף בנספח ולא צורף נספח. ומגיעים לבית המשפט האם הנספח הוא פרט מהותי או לא. ובהסכמת כל השופטים שם שכל עוד שלא סיכמו על מועדי תשלום אז אי אפשר לדעת האם יש מספיק גמירות דעת, ורק הם היו חלוקים ביישום. ובעצם כל הדרישה במסוימות שהצדדים יסכמו כמה שיותר פרטים כדי שלא נצטרך להסתמך על גמירת דעת. ולכן שם נבדוק האם היה מספיק גמירות דעת שלא צריך את הפרט מהותי שהוא בעצם הוא נחשב שולי. וניתן דוגמא, נניח ששני אנשים עושים עסקה על מכירת רכב יד רביעית ב15000 ₪ ושילם רק 10000 ₪ וכבר נוסע ברכב, ומבקש המוכר את היתרה והם לא סיכמו על מחיר מראש אלא זה המחירון של הרכב, ובמצב כזה הסכום של הרכב זה לא פרט מהותי כי הגמירות דעת מראה שזה לא מהותי כי הוא כבר נתן לו את הרכב והוא נוסע על הרכב משמע שהסכום הוא פרט לא מהותי, וזה ההסבר שבמקרה שיש גמירות דעת ברורה אז יש מצב שדברים שבדרך כלל הם מהותים פה הם לא יהיו פרט מהותי כיוון שיש פה גמרות דעת שלא אכפת להם מהסכום.
מה הם הפרטים הפחות חשובים בחוזה אם לא נכתבו?
והתשובה היא שהמחוקק קבע מנגנוני השלמה. דוגמא בסעיף 26 בחוק החוזים, מנגנון השלמה נקרא נוהג. ויש נוהג פרטי, שאם יש למוכר ולקונה היסטוריה משותפת מחוזים קודמים אז ממילא מה שנהוג היה לעשות בחוזים הקודמים ממילא יהיה תקף פה גם אם לא רשום או סוכם ביניהם. וכל זה קיים רק אם יש ביניהם היסטוריה, אבל במקרה שלא אז יש נוהג ענפי או כללי. שזה אומר ענפי מה שנהוג לעשות בענף הזה אם זה יהלומים או נדלן או כל דבר אחר. וממילא החוק אומר שיעשו מה שכולם עושים בתחום הזה. כמובן שזה רק במקרה שיש כזה נוהג. יש עוד מנגנון השלמה, הוראות חוק דיספוזיטיביות. יש כזה דבר חוק קוגנטי וחוק דיספוזיטיבי. חוק קוגנטי הכוונה חוק כופה, וחוק דיספוזיטיבי זה חוק מרשה. דוגמא לחוק קוגנטי, בדיני צרכנות יש חוקים שאי אפשר לוותר עליהם, ולכן גם אם היה סיכום שלא יחול החוק הוא בכל זאת יחוק כי זה חוק כופה. וחוק דיספוזיטיבי, נותן לצדדים לסכם שהם לא רוצים את החוק, אבל כל עוד הצדדים לא סיכמו אז החוק יחול. וממילא לעניינו, שאחרי שאני יודע שהפרט שסוכם הוא לא מהותי ממילא אפשר להשלים אותו ע"פ החוק הדיספוזיטיבי.
עוד מנגנון השלמה, ביצוע אופטימלי. הכוונה שבפרטים לא מהותים אני נותן למי שלא מסכים עם החוזה אופציה לבחור איך להשלים את הפרט הלא החשוב, מכיוון שזה פרט לא מהותי ממילא החוזה הוא קיים ורק חסר פרט לא מהותי אז מי שלא הסכים לחוזה הוא בוחר להשלים את הפרט הלא מהותי.
* אין באמור לעיל להוות ייעוץ משפטי.
סיכום והמלצה
תחום החוזים הוא עולם מורכב הדורש שימת לב לפרטים הקטנים וניסיון וידע מקצועי. אנו כאן במשרד מנחם קורן, נוכל לתת לכם את כל הידע הנדרש לכל הסכם או חוזה הנדרש ולכל תחום אחר שבעולם החוזים.
יש לכם שאלה? משהו לא ברור לכם? עדיין צריכים ייעוץ?
צרו עימנו קשר ונשוב אליכם בהקדם:
דברו איתנו
ליצירת קשר
טלפונים
מייל
שעות פעילות
ראשון-חמישי: 08:00-17:00
ימי שישי וערבי חג- 08:00-12:00
מאמרים נוספים:
הפקעת מקרקעין-רקע והליך ביצוע
הפקעת מקרקעין-רקע: הפקעת מקרקעין הוא למעשה רכישה כפויה של זכויות של אדם פרטי במקרקעין, על ידי המדינה או רשויות מקומיות, לצרכי ציבור, בדרך כלל משלמים תשלום פיצוי כספי לבעל הקרקע. אלא שברוב המקרים, ההפקעה נעשית על ידי הרשויות באופן אוטומטי, ללא צורך שהוא נחוץ באמת. במקרים אחרים נמצא כי הרשויות כלל לא עושות שימוש בקרקע שהופקעה מבעלי הקרקע.
26 בדצמבר 2023
אין תגובות
היטל השבחה בתמ"א 38
היטל השבחה – רקע והמקור לכך: לפני שנדון לגבי היטל השבחה בתמ"א 38, נסביר מהו היטל השבחה ומתי משלמים אותו. בחוק התכנון והבנייה נקבע בסעיף 196א כך: "ועדה מקומית תגבה היטל השבחה בשיעור, בתנאים ובדרכים שנקבעו בתוספת השלישית ועל פיה". השאלה מהי "השבחה" עליו הסעיף מדבר. נפנה להגדרה שנקבעה בסעיף 1(א) בתוספת השלישית, הקובעת כך: "עליית שווים של
24 בדצמבר 2023
אין תגובות